<h1>ראבי"ה סימן תתק"ב</h1>
<h2>דף ה.</h2>
בפרק קמא דיבמות [ה' ע"א], אי קשיא למה תפס תנא דזקנו אף כהן מצורע אפי' בישראל נאמר השחתה פיאות וגילוח דכהן וגם דישראל בתער, כדמוכח בנזיר, והיה [ל]התלמוד לומר, (ביום) [באם] אינו עניין, כמו שאמר על הכהן מצורע. כי מעיינת בפ' כהן גדול ונזיר [נזיר נ"ח ע"א], לא קשי' מידי דהכי מסקינן התם, מאן דיליף אתי עשה ודחי לא תעשה מגדילים כדילפי' במסקנא הכא מיתור', ולית לן פירכא דהכנף אתי ראשו לאשמ' דהקפת כל הראש שמה הקפה וזקנו איצטרך לכהן מצורע דאית ביה עשה ולא תעשה, עשה דקדושים יהא ולאו דפאת זקן דדחי. ומנזיר לא אתי כהן שכן ישנו בשאלה, ונזיר מכהן לא אתי שכן לאו שאינו שוה בכל. ומאן דאית ליה דוקי' דרבא, נפק' ליה מראשו דדחי לא תעשה, ולית ליה פירכא הכא שאינו שוה בכל. כך משמע במסכת נזיר והתלמוד שהקשה אותו הכא, משום דלא הוה סביר' ליה דוקי' דרבא ורוצה להוכיח דמגדילי' תעשה נפק, כדקאמר במסקנא ואייתר ליה זקנו ללאו ועשה, ונזיר מכהן לא יליף, כדפרי', ומתרווייהו נמי לא ילפי' מטעמ' דלעיל, ובנזיר לה. ויש דוחקא ואמרי', דאפי' מאן דיליף מראש' אית ליה פירכ' ופריך הכא אלא זקנו דורש למצורע ישראל ואם אינו עניין ללאו שאינו שוה תניהו עניין לשוה בכל. וליתה, שהרי סוגי' הכא באחד מלשונות שבנזיר, וכשרצה ללמוד הכא מראשו והקשה עליו ואמרה אתי' מזקנו לא תפס מצורע ישראל, אלא בריית' דכהן מצורע ובראשו פליגי, אבל בזקנו לא פליגי, וכך פתרון הסוגי', אלא לרבנן מנא להו מראשו איכא למיפרך וכו' עד אלא מגדילי'. ועיין בנזיר ומוכיח כדבריי. אבי העזרי.
